במרכזה של היצירה עומד אחד התחביבים שהיו הכי אהובים על שטפן צוויג – אספנות של ספרים נדירים וטיוטות ראשונות של כתבי יד של דמויות היסטוריות ואישי תרבות. אך העלילה אינה מיועדת לאספנים וחובבי התחום בלבד, אלא לכל אדם שבאמצע עבודתו נתקל לפתע בשאלה מוסרית כבדת משקל המחייבת הכרעה – מצד אחד הלב והתשוקה ומצד שני השקר הגס.

"שתי תחנות אחרי דרזדן נכנס לתא הקרון שלנו אדון מבוגר, בירך לשלום באדיבות, ובשעה שהרים את מבטו, הנהן שוב במפורש לעברי משל הייתי מכר ותיק. ברגע הראשון לא הצלחתי להיזכר מי הוא, אבל משנקב בשמו אגב חיוך קל, נזכרתי מיד: הוא היה אחד מנכבדי סוחרי הספרים העתיקים בברלין, ובימי שלום הייתי פוקד את חנותו לעתים קרובות וקונה ספרים עתיקים וכתבי יד מקוריים. תחילה פטפטנו על דא ועל הא. לפתע פתאום הוא אמר: "אני מוכרח לספר לך מאיפה אני בא עכשיו – זה הסיפור המשונה ביותר שנתקלתי בו בכל שלושים ושבע שנותיי כסוחר ספרים עתיקים"."

הציטוט מתוך האוסף הבלתי נראה בהוצאת מנגד